הסופגניות של אמא של גדי
מזה כמה שנים שאבא שלי מבקש שאכין לו לכבוד החנוכה את הסופגניות של אמא של גדי. כל שנה אני עמוסה ודוחה את הבקשה עד-לא-ידע.
שנה שעברה שוב ביקש ממני שאכין את הסופגניות שהוא כ"כ מתגעגע לטעם שלהן! שוב לא הספקתי ובמקום- הגעתי עם סופגניות שמטגנים בדקה ושליש וטעימות על-חלל, וחוץ מזה- מי זה בכלל גדי?!
אבא, כהרגלו, רק חיבק ואמר שהוא יודע שאנחנו עסוקים וזה בסדר, אבל הרגשתי שבתוכו הוא קצת התעצב… ואני- התבאסתי שמירוץ היומיום שוב לא איפשר לי לפנות זמן לבקשה קטנה של איש יקר, כמו אבא שלי.
השנה החלטתי שזה יקרה! ערבבתי את המצרכים, ביקשתי יפה מהשעון שיואיל להאט קצת את הקצב ולעזור לי לעשות פה איזה נס כדי שזה יקרה. אבל באסה לי, טעות קלה בהתפחת הבצק ו… הכל נזרק לפח.
בוקר נר שמיני הגיע (ואיתו הצ'אנס האחרון שלי להציל את המצב). על הבוקר העמדתי את השמרים להתפחה, דיברתי אליהם יפה ועודדתי (בהשראת גיסתי המגניבה @Teli Urieli שמדברת עם העציצים שלה), נעזרתי בעצה טובה מחברה- שפית מתוקה (@כף של עץ) ו- נס גדול היה פה!
הסופגניות של(י) אמא של גדי יצאו מושלמות… ממש טעם של ילדות.
אבל הרבה מעבר לטעם, היו בסופגניות שלי המון כוונה ואהבה, שגרמו לי למצוא כמה שעות טובות! בתוך חיים די עמוסים… וכוונה – זה המון!
אני רוצה לאחל לכולכם –
שיהיו חייכם מוארים – כמו החנוכיה (במיוחד בנר השמיני)
שלא תוותרו על החלומות שלכם (גם אם יעלו קשיים ועיכובים בדרך)
שתרחיבו ותתפיחו את רשימת החלומות הזו (ממש כמו השמרים)
ובעיקר- שתזכו להיות מוקפים באנשים שאתם ככ! אוהבים, עד שתהיו מוכנים לעשות בשבילם… הכל
חג אורים שמח!
נ.ב. עדיין לא הבנתי מי זה גדי!