שעת סיפור

פעם אחת, בארץ לא רחוקה, חיינו אנחנו ועצמנו. אנחנו ועצמנו נהגנו לעשות את מה שהתחשק לנו, כשהתחשק לנו ואיך שהתחשק לנו.

לפעמים היינו יוצאים למסיבות, טיולים, לפעמים סתם היינו יושבים עם בירה על חוף הים או מחליטים לישון עד מאוחר… ממש!

פשוט כי התחשק לנו.

והכל הרגיש לנו שלם ונפלא בחיינו.

בוקר אחד כשפתחנו את עינינו (מתי שהתחשק לנו), התחלנו להרגיש שמשהו חסר בתוכנו.

כאילו הלב שלנו מחפש מישהו שיצטרף אלינו ואל עצמנו, כך שנהפוך לזוג אמיתי – עם שני אנשים אמיתיים.

וכך, כשהגיע הזמן הנכון (שהחליט עליו מישהו מתישהו איפשהו),

פגשנו את בני הזוג איתם בחרנו לחיות את חיינו,

כדי שנוכל לעשות מה שמתחשק לנו איך ומתי שמתחשק לנו – אבל ביחד.

החיים עם בני הזוג היו נעימים וטובים (טוב, ברור שלא כל הזמן, אבל לגמרי רב הזמן!)

והחיים הרגישו לנו שלמים ונפלאים.

צעדנו בשדות, חצינו נהרות, וראה זה פלא, כשהחלטנו לחפש בתוכנו, הבנו שהדבר הזה שחסר לנו, הוא השלב הבא של חיינו – הבשלנו להפוך להורים.

פתאם ממש רצינו להביא ילדים לעולם, שבניגוד ל"רעשנים" או ה"חמודים" של האחרים (כל אחד והחויה שלו), אלה המופלאים יהיו שלנו, חלק מגופנו ונשמתנו.

וכך היה.

בוחן פתע!!!

1.      האם מופיע בסיפור איזשהו שלב (רווקות, זוגיות, נישואין, הורות) בהם אנחנו חיים רק באושר ועושר?

א.      כן (תראו לי איפה).
ב.      לא (החיים דינמיים, כולנו נמצאים פעם למעלה ופעם למטה, זה אנושי ולא – אין חריגים בנושא).

2.      האם בתקופות ההריון צפויים לנו אתגרים?

א.      לאאאא מה פתאם (האף שלי מתארך כרגע).
ב.      ודאי, אבל איזה מזל שיש אתגרים, הרי הם מאפשרים לנו ללמוד דברים חדשים על עצמנו ולצמוח.

3.      האם ילדים מביאים אל חיינו רק אושר, שמחה וגיל?

א.      ברוווור (אני אוהבת עד עמקי נשמתי כל אחד מארבעת ילדיי, אבל זה לא אומר שאני חיה בסרט).
ב.      לא, ואיזה מזל שלא (ראו פירוט בסעיף 2.ב.).

4.      האם חסר לכם משהו בסיפור?

א.      לא, הסיפור שלך מושלם (תודה).
ב.      כן, לאן נעלם (עם הזוגיות, הילדים וזה) המקום שלי ושל עצמי?!

אנשים פונים אליי, בין היתר, לאימון אישי להורים ולהורים שבדרך, אני מעבירה סדנאות לאמהות אחרי לידה ועוד.

הנושא של "לא לאבד את עצמי" מעלה בפני אנשים לא פעם תסכולים וקשיים, ולא סתם.

יש לרובנו נטיה לא בריאה, לדאוג לאחרים, לעתים אף לספק אחרים, אבל לשכוח את עצמנו.

חשוב להבין שמאיתנו הכל מתחיל.

אם נדאג לשמר ולטפל ב:

יהיה לנו גם מה לתת.

הסירקולציה של נתינה וקבלה מזינה את עצמה, מגדילה אותנו ומאפשרת לנו לצמוח וגם לעבור אתגרים שנפגוש בדרך (וכולנו נפגוש, אלה הם החיים וטוב שכך).

הורה שידאג כל היום (ואם תרצו גם כל הלילה) רק לילדים, אבל ישכח את עצמו, ישים את עצמנו בעדיפות פחותה ויחכה עד ש… הילדים יגדלו  ו/או המשיח יבוא ו/או בטוח יש הגדרות מעניינות נוספות,

כדאי שיזכור שעם חלוף הזמן, כמו דלי עם חורים, האנרגיה שלו תלך ותפחת, כמו גם זמנו על פני האדמה.

אגב, אותו סיפור לגבי שמירה על המקום שלי בפני עצמי, גם בזוגיות.

אהבו את עצמכם מספיק כדי לדאוג לעצמכם כל הזמן!

פעם יותר, פעם פחות, פעם ככה ופעם אחרת, העיקר לתחזק ולפנק את עצמכם, כי מגיע לכם.

כך, כשתגיע תקופה בה למשך זמן קצוב תדרשו לשים את עצמכם בצד (נאמר כדי לסעוד הורה מבוגר או לעזור למישהו),

תהיה בכם מספיק אנרגיה כדי להשאר שלמים, חזקים ובעיקר – שמחים וטובי לבב.

איך אני מצפה שתגיעו לתהליך של אימון אישי בתקופה לחוצה ואינטנסיבית, כמו הריון, לקראת נישואים, עם ילדים וודאי אם הם קטנים?

התשובה היא פשוטה – אין זמן אחר.

אם עכשיו עלתה בכם תחושה של ריקנות פנימית, של געגועים לעצמכם ומה שעושה לכם טוב – אז זה בדיוק הזמן לדאוג לעצמכם.

אם אתם מרגישים שהגעתם לתחתית, שכבר תקופה אתם "סוחבים" ככל שאתם מצליחים אבל זהו, אתם לא מוכנים להמשיך יותר לוותר על עצמכם ככה – אז זה בדיוק הזמן לתת לעצמכם חזרה.

חשוב לכם להיות הורים טובים? מצוין, קבלו תשובה כפולה:

א.      כדי שיהיה לכם מה לתת – אתם צריכים גם למלא את עצמכם ולא רק להוציא החוצה (ועל זה כבר דברנו).

ב.      הילדים לומדים מאיתנו הכל, קחו בחשבון שעם כל הכבוד (ויש כבוד) למה שאתם אומרים – הם לומדים בעיקר ממה שאתם עושים!

למדו אותם, דרך העשיה שלכם, כמה חשוב לדאוג לעצמנו.

יום אחד, כשתהיו סבא וסבתא, אני מאמינה שישמח אתכם לראות את ילדיכם (ההורים של הנכדים שלכם) לא נמחצים תחת עול החיים, אלא זורמים, נושמים ונהנים מהחיים וכן – גם מההורות שלהם.

תהנו גם אתם מההורות שלכם.

מגיע לכם את זה.

חשוב לכם להיות בני זוג טובים יותר, ושבני הזוג יהיו טובים יותר אליכם?

השינוי יתחיל מכם.

אפשר בהחלט לגרום לשינוי של מערכת, במקרה הזה זוגיות, גם אם רק אחד עובר תהליך אימון אישי.

השינוי באחד, יצור בשלבים שינוי בדיאלוג, מה שיוביל לשינוי בזוגיות.

מגניב, לא?

טיפ חשוב נוסף להורים ולהורים שבדרך – זיכרו כי גם אנחנו היינו פעם ילדים, שגדלו להיות מבוגרים, שהפכו עם הזמן להורים.

אבל בפנים – אנחנו עדיין ילדים.

נכון, הילדים שלנו נמוכים יותר ויש להם פחות כלים (בהתאם לפז"מ שלהם בחיים), אבל הרצונות שלהם ושלנו בסופו של יום, די דומים.

ילדים אוהבים להרגיש חופשיים, אבל גם צריכים במידה את הגבולות.

כך גם אנחנו.

אנחנו אוהבים להשתחרר לפעמים, לנוח, להתפרק כל אחד בדרכו.

כך גם הילדים.

אנחנו, בדיוק כמו הילדים, רוצים להרגיש שאוהבים אותנו, מכבדים אותנו, מקשיבים לנו, מאפשרים לנו לקיים את הדברים החשובים לנו וכן הלאה.

שמרו את הניצוץ הילדי בתוככם – והילדים שלכם יתקרבו אליכם יותר, ידברו אתכם.

חשוב לא פחות, הם ישתפו אתכם כשיתקלו בקשיים, כי הם ידעו שאתם גם הורים (ששמים גבולות, שומרים ומגנים)

אבל גם אנשים אמיתיים שמבינים אותם, כי הייתם שם.

על הדרך, גם תהיו פשוט הורים כייפים יותר שיגדלו ילדים שמחים יותר.

שזה דבר נפלא בפני עצמו.

הביאו את "פעם" להיום –  הזכרו מה עשה לכם טוב ולמה בחרתם בבני הזוג שבחרתם, הזכרו מה בני זוגכם אהבו פעם כשהייתם עושים או אומרים להם.

ואחרי שתזכרו – תעשו!

הפתיעו אותם ואת עצמכם, תסמכו עליי, זה ישתלם לכם.

לסיום, אבקש להציע לכם היפוך מחשבה קטן – גדול:

אם אתם מרגישים קטנים, נעלמים, טובעים בתוך מעגלי החיים שכאילו חונקים אתכם ומסתירים את מי שאתם, אי שם בפנים.

כאילו אתם הבבושקה הקטנה שאותה עוטפים מעגלי החיים: הזוגיות, ההורות, העבודה, המצב הכלכלי ועוד דאגות שמדירות שינה מעיניכם וכאילו סוגרות עליכם, אני מזמינה אתכם להפוך את נקודת המבט שלכם על החיים וקודם כל, על עצמכם.

היפכו את עצמכם לבבושקה הגדולה, אלה הם החיים שלכם!

הכילו בתוככם, שילטו בחייכם, נהלו אתם את המעגלים שבונים את מכלול חייכם.

ממנוהלים – היפכו למנהלים, מפאסיבים- היפכו לאקטיבים.

קחו את הקושי שעובר עליכם היום – לשיעור הכי טוב וגדול שיהיה לכם בחיים, תאהבו את עצמכם מספיק כדי לשפר את חייכם ותצאו ענקים!!!

אימון לצמיחה אישית

מוזמנים באהבה!